<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' נדה ושאר עריות פ"י</h1>
<h2>דף טו.</h2>
אדון מוסר שפחה לעבדו העברי, שנאמר [שמות כ"א] אם אדוניו יתן לו אשה, ולא חייבה תורה מלקות בשפחה אם לא שהיתה נחרפת לאיש.
<h2>דף סז.</h2>
גר עמוני שנשא מצרית, הולד עמוני. מצרי שנשא עמונית הוולד מצרי. שבאומות הלך אחר הזכר נתגיירו הלך אחר הפגום.
<h2>דף סח:</h2>
כל בן חורין הבא על השפחה שטבלה לשם עבדות וקבלה מצות שהעבד חייב בם, בין שפחתו או של חבירו, הואיל ועדיין לכלל ישראל לא באתה לוקה מרדות. שגם זה גורם להסיר זרעו ממנו ליקרות על שם השפחה להיות עבד, ותר' אונקל' בעילת עבד ושפחה בכלל לא יהיה קדש ולא תהיה קדשה [דברים כ"ג]. וקנאי לא יהרגנו כבא על הגויה וגם לא לוקה משום חתנות על השפחה, הואיל ויצאה מכלל הגוי, שהרי טבלה לשם קצת מצות.
כל ישראל הבא דרך אישות וחתנות על גויה מכל שאר האומות, שבעה עממים או אחרים, או ישראלית שנבעלה לגוי באישות לוקה משום לא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך [דברים ז']. בא דרך זנות באקראי עליה לוקה מרדות, שמא יבא להתחתן. ייחד הגויה לו לזנות חייב עליה משום נדה, שפחה, גויה, זונה. ועון [זה] אע"פ שאין בו מיתת ב"ד חמור מכל העריות, שהרי גורם להדבק בגוים שהרחיקנו הקב"ה מהם ולשוב מאחר יי ולמעול בו, ולהסיר זרעו ממנו וליקרות על שם הגוי, שנאמר [שם] כי יסיר בנך מאחרי, שבנו מן הגויה קרוי בנה ולא בנו, מה שאין כן בשאר עריות. ומפורש בקבלה שהוא נכרת, שנאמר [מלאכי ב'] כי חלל יהודה את קודש יי ובא על בת אל נכר, יכרת יי לאיש אשר יעשינה, [אם ישראל הוא] לא יהיה לו ער בחכמים ועונה בתלמידים, ואם כהן הוא, לא יהא לו מגיש מנחה ליי. וגם הוא כאלו נתחתן לע"ז, שנאמר, ובא על בת אל נכר. ונקרא, מחלל קודש. ועוד פרק עושין פסין [עירובין י"ט ע"א] איתא, דלעתיד לבא אברהם יכיר כל ישראל להוציאם מגיהנם בר מבא על הגויה שימשך ערלתו, ולא יכירנו. ואם בא ישראל על הגויה בפני עשרה מישראל או יותר, משהיה קנאי לשם יהרגנו כמו שעשה פנחס לזמרי. ואין רשאי להורגו רק בשעת מעשה, כמו שנאמר [במדבר כ"ה] אל קבתה. אבל אם פירש אם הרגו נהרג הקנאי עליו. ואפילו בשעת המעשה אם בא לשאול הוראה מבית דין לא יורו לו להרגו. וגם אם עמד הבועל להציל נפשו והרג הקנאי פטור. והבועל בת גר תושב הקנאי לא יהרגנו.
